מי האיש החפץ חיים?

פרשנות

השיר מבוסס על פסוקים מספר תהילים. לראשונה הושר השיר בלחן המוכָּר כיום בפסטיבל הזמר החסידי בשנות השבעים של המאה העשרים. מאז הוא הפך לשיר מוכָּר שמרבים לשיר בקבלות שבת ובאירועי תרבות שונים. בין מבצעיו הרבים גם חווה אלברשטיין ושולי נתן. לאחרונה  שר את השיר אביתר צדוק, מתמודד בתכנית הטלוויזיה "הפייטן" (ערוץ 20).

בשיר מתוארת דמותו של אדם הרוצה לחיות חיים טובים. על פי הפסוקים, השיר בנוי במתכונת של שאלה ותשובה. התשובה המפורטת בשיר מלפני אלפי שנים עדיין רלוונטית עד עצם היום הזה: שמירת הדיבור, הימנעות מרע, עשיית טוב וחתירה לשלום.

השיר פותח בשאלה:

מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים,   

אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב?

ציור דוד מנגן בנבל
ציור דוד מנגן בנבלצייר פלמי מתקופת הבארוקפטר פאול רובנס

מי הוא האדם הרוצה בחיים (במובן הרחב), ורוצה לראות טוב בימי חייו?

אין ספק שהשאלה הזאת נכונה בכל גיל ובכל זמן ומקום.

למעשה, התשובה המלאה של משורר ספר תהילים נחלקת לשניים: בשפה ובהתנהגות. המשורר מצביע על דיבורים שיש להימנע מהם (לשון הרע ודברי מרמה), ועל מעשים שיש להימנע מהם או לחתור לקראתם (עשות טוב, שלום).

דרך אחרת לחלק את התשובה היא בפעולות על דרך השלילה ועל דרך החיוב: דברים שיש להתרחק מהם  (נְצֹר, סוּר) ודברים שיש לחתור לקראתם (עֲשֵׂה, בַּקֵּשׁ, רדוף). עליך להישמר מן הרע (לשון הרע, מעשים רעים, רמאות), ועליך לעשות טוב ולבקש אחר השלום (האישי, הבין-אישי, הלאומי).

מעניין לשים לב לכך שהשאלה בראש השיר מנוסחת בגוף שלישי, כשאלה כללית ("מי האיש...?"). ואולם התשובה מכוונת לכל אדם, ופונה אלינו בגוף שני יחיד: אתה, כפי שמתבטא בצורת הציווי, המופיעה בכמה שורשים: נְצֹר, סוּר, בַּקֵּשׁ, עֲשֵׂה.

בביצוע המולחן, כל צורת ציווי חוזרת פעמיים בשיר. לשון ציווי זו היא מעין פנייה אישית, הבעת תקווה ותפילה שאנו, הנמענים, ניענה לפנייה. יתרה מזו, בלחנו של חייט, השאלה מושרת בניגון אטי ושקט. בדברי התשובה ניתן לחוש גם בשינוי המוזיקלי – מעבר לצליל החלטי יותר, שכולל גם פנייה אישית.

בשיעור זה נעמיק במיוחד בתשובה הפותחת:

נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע,   

וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה.

ישנו הבדל בין הימנעות מלשון הרע (שמירת הלשון מלדבר רע) ובין הימנעות מדברי מרמה. על ההבדל ביניהם – ראו גם במושג בדף היחידה

נדגיש כאן את העובדה שלפי הפסוקים ישנם שני סוגי רע שיש להימנע מהם בדיבור:

  1. לספר רע על אדם, לספר בגנותו (גם אם הדבר נכון ואמיתי).
  2. לרמות אותו (ליצור את הרע בעצם הדיבור השקרי).

שניהם כאחד פוגעים בזולת ויוצרים אווירה קשה בין בני האדם.

הימנעות מדיבורים שליליים עשויה לתרום לאריכות חיי האדם ולשיפור איכותם בדרכים שונות. אי-בזבוז זמן ומשאבים על דיבור (או מעשה) רע מפנה בהכרח משאבים אלו לטוב. יתרה מזאת, בכך האדם נמנע מלרכוש לו אויבים ושונאים, ובעצם ריבוי החברים והאווירה הטובה ביניהם הוא משפר את הרגשתו ואת איכות חייו.

התשובה השנייה של השיר מתייחסת לא רק לעשיית טוב עם בני אדם אחרים, אלא ליצירת שלום ביניהם. במילים אחרות – מתפקידו של האדם לא רק לרכוש חברים ולהרבות טוב, אלא אף לפעול כך בקרב חבריו, להסיר ביניהם גורמי מתח ושנאה ולהרבות ביניהם אהבה ושלום.

ביטוי לכך נמצא באגדה הידועה על אהרון, שהשכין שלום בין אנשים יריבים (האגדה תוצע ללימוד בכיתה ב'), ובדברי הלל בפרקי אבות:

הִלֵּל אוֹמֵר:

הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם,

אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה.

(משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה י"ב)

שיר זה מדגים יפה את הפסוק המפורסם מספר ויקרא, שהוא הערך המוביל בכיתה א': "ואהבת לרעך כמוך". מכיוון שהציווי על אהבה הוא כללי מדי, ביטאו חכמים רעיון זה גם ביחס לכבוד לזולת:

יְהִי כְּבוֹד חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ.

(פרקי אבות,  פרק ב', משנה י')

לפי פתגם זה, כבודו של חברך (ושל כל אדם) צריך להיות חביב עליך וחשוב לך כמו הכבוד שלך. כלומר, התנהג אל אנשים אחרים בכבוד, כפי שהיית רוצה שיתנהגו אליך.

פתגמים אלו עשויים לסייע בהסבר ונימוק הדרישה של השיר שלמדנו, להימנע מלשון הרע ומדברי מרמה כלפי זולתנו, כפי שאיננו רוצים שידברו כך עלינו או אלינו.

אמרה נוספת מהמקרא, המבטאת רעיון דומה היא האמרה:

"שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ - שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ."

(משלי כא, 23)

הרחבה: הרוכל וסם החיים

ביטוי דרמטי של המהלך המתואר בשיר (והתשובה הראשונה) מובא בסיפור הבא, המובא במדרש חז"ל (בתחילת פרשת מצורע). במרכזה – החיפוש הבלתי נדלה אחרי "סם החיים" (או ""שיקוי הנעורים"), שממשיך להתקיים גם בימינו.

מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר [מסתובב] בעיירות שהיו סמוכות לציפורי.

והיה מכריז ואומר: מי רוצה לקנות סם חיים?

והיו הבריות דוחקות עליו לקנות ממנו.

ר' ינאי היה יושב ועוסק בתורה בטרקלינו [בביתו המפואר].

שמע את אותו רוכל שהיה מכריז: מי רוצה לקנות סם חיים?

אמר לו ר' ינאי: בא ועלה לכאן, ומכור לי.

אמר לו הרוכל: אתה אינך צריך לסחורתי, ולא מי שכמותך.

הפציר בו ר' ינאי, ועלה אליו הרוכל.

הוציא לו הרוכל ספר תהילים, והראה לו את הפסוק: 'מי האיש החפץ חיים'.

מה כתוב אחריו? 'נצור לשונך מרע... סור מרע ועשה טוב'.

אמר ר' ינאי: גם שלמה מכריז ואומר 'שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו' (משלי כ"א).

אמר ר' ינאי: כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה, ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט.

עד שבא רוכל זה והודיעו 'מי האיש החפץ חיים'.

לכן משה מזהיר את ישראל ואומר להם: 'זאת תהיה תורת המצורע' – תורת המוציא שם רע.

 

מדרש ויקרא רבה, פרשה ט', ג' [מתורגם מארמית]

הסיפור מפצל את רצף הפסוקים לשאלה ותשובה, מחדד את משמעות השאלה (כביכול, מוצע בה "סם החיים") ויוצר את המתח הדרמטי שבין השאלה המבטיחה ובין התשובה המפתיעה (הסיפור מובא להלן במקורות להרחבה.)

השאלה העולה מקריאת אגדה זו היא, מה חידש הרוכל שר' ינאי לא ידע קודם? למה כוונתו במילותיו בסיום  "כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה, ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט". האם הפסוק מסובך כל כך?

נראה שהרוכל האיר תשומת הלב למבנה הפסוק ולחשיבותו. חובת הזהירות בשמירת הלשון נובעת מחֵפֵץ החיים. אין אלו דברי מוסר והטפה, אלא הם נובעים מן הרצון הבסיסי והטבעי של כל אדם בחיים טובים. נקודת המבט חפצת חיים אינה יכולה לכלול מבט, דיבור ועשייה שליליים, המגַנִּים את בני האדם.

בכיתה נוכל לשלב את האגדה בדיון בשיר, וכן להמחיז או לצייר אותה.

מִי-הָאִישׁ

מילים: תהילים לד: יג-יד / לחן: ברוך חייט

 

מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץרוצה חַיִּים   

אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב?

נְצֹרשְמוֹר, סגוֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע,   

וּשְׂפָתֶיךָ[נְצֹר מ...]​​​​​​​נְצֹר מ... מִדַּבֵּר מִרְמָה[הימנע] מלדבר דברי שקר ורמאות.

סוּרהתרחק, לך מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב.  

בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.

לרשימה
קריטריון זה מתייחס ל:
רמת הביצוע
שדה חובה
1234
לפתיחת
המחוון