פתיחה 

הפעילות הגופנית נחשבה בעולם היהודי לפעילות חיובית. לדעת החוקרים "היהדות מעולם לא התנגדה להתעמלות, כל עוד לא היו קשורים בה הֶבֵּטִים של חוסר מוּסָרִיּוּת" (פְּרוֹיְס, עמ' 579), וכן כל עוד היתה ההתעמלות מְתוּנָה ולא גרמה לעברות על מצוות כגון מִצְוַת השבת.

היהדות הושפעה מאוד בענין זה מן התרבות ההלניסטית, אך בעוד שבתרבות זו היו הבטים של ההתעמלות שהיו מובנים מאליהם (כמו למשל ההתעמלות בעֵירום – המילה "גימנוס", שממנה נגזרו כל מונחי הספורט, פירושה: "תרגיל המתבצע בעירום"), ביהדות נחשב הדבר לבלתי צנוע ולבעייתי.

כיום פעילות הספורט וההתעמלות כפעילות של פנאי, הכרחית לשמירה על בריאוּת תקינה, אך באותם ימים רוב המקצועות היו כרוכים בפעילות גופנית רבה, וכן פעילויות היום-יום: ההליכה אל השוק, אל המעיין, אל השדה וכיוצא באלה – כולם דרשו פעילות גופנית רבה ממילא, כך שהצורך הבריאותי בהתעמלות, היה מעט פחות מודגש.