קראו את דבריו של ד"ר יחיעם שורק

מובאה זה מעניינת מכמה בחינות:

ראשית – היא מצביעה על פעילות גופנית בשבת;

שנית – הפעילות מאומצת ובעלת יעד ברור – כדי להתעמל;

שלישית – מכלל לאו למדים על הן. כלומר – התנגדות חברי הסנהדרין לאישור פעילות זו מלמדת שמדובר על תופעה ולא על מקרים סְפּוֹרָדִיִים, רנדומליים;

רביעית – האיסור נוגע לשבת, ומכאן שלגבי ימות החול לא היה כל איסור;

חמישית – מדובר על פעילות עממית, כשהיא מפנה את ההתייחסות לכלל הציבור;

שישית – חברי הסנהדרין מצאו מין מוֹדוּס וִיוֶונְדִיל "הכשרת השרץ", קרי – לאפשר לאלה שרוצים להתעמל בשבת ואינם מעוניינים להפר את הלכות השבת, לבצע את הפעילות לא בריצה אלא בהליכה. ובל נקל ראש בכך – אין לנו כל מידע מעבר לעדות התנאית הזו, על פעילות גופנית הליכתית בעין הקדום.

באם השערתי נכונה הרי לפנינו תקדים ספורטיבי מעניין, כזה שנבע מאילוץ הלכתי, וחלופתו בתקדים ספורטיבי מעורר עניין.

(ד"ר יחיעם שורק, פורסם באתר "הידען" מרץ 2012)