פרשני ימי הביניים מתמודדים עם הפסוק
"...ומדקדק גדול ספרדי אמר, כי חסר ה"א. וכן הוא, 'הכי האדם עץ השדה',
וזהו הטעם איננו נכון בעיני, כי מה טעם לאמר לא תשחית עץ פרי, כי איננו כבני אדם שיוכל לברוח מפניך?
ולפי דעתי, שאין לנו צורך לכל זה, וזה פירושו, כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות, כי האדם עץ השדה,
והטעם: כי חיי בן אדם הוא עץ השדה. וכמוהו: כי נפש הוא חובל (דברים כד, ו), כי חיי נפש הוא חובל.
ואותו לא תכרות. דבק עם לבא מפניך במצור.
הנה לא תשחית עץ פרי שהוא חיים לבן אדם, רק מותר שתאכל ממנו, ואסור לך להשחיתו כדי שתבא העיר מפניך במצור"
וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵאמר: נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וַיִּצְבְּאוּ חֲלוּצֵי הַצָּבָא שֶׁשָּׁלַח משֶׁהעַל מִדְיָן וַיַּהַרְגוּ כָּל-זָכָר [במדבר לא,ז]
אָמַר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְמשֶׁה : "נְקֹם" - אַתָּה בְּעַצְמְךָ, וְהוּא מְשַׁלֵּחַ אֲחֵרִים!
אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁנִּתְגַּדֵּל בְּאֶרֶץ מִדְיָן אָמַר: אֵינוֹ בַּדִּין שֶׁאֲנִי מֵצֵר לְמִי שֶׁעָשָׂה בִּי טוֹבָה.
הַמָּשָׁל אוֹמֵר: בּוֹר שֶׁשָּׁתִיתָ מִמֶּנּוּ אַל תִּזְרק בּוֹ אֶבֶן.
(במדבר רבה פרשה כ"ב סימן ג')
הרעיון שמבטא אבן עזרא בפירושו לפסוק 'כי האדם עץ השדה' דומה מאד לזה של מדרש במדבר רבה (כב): "בור ששתית ממנו – אל תזרוק בו אבן". הסבירו מדוע.