קריטריון זה מתייחס ל:
רפואה אז וכיום
לדעת החכמים, בדורות שלאחר התלמוד אין חובה לקבל את העצות הרפואיות של התנאים והאמוראים.
ודאשאלתון למיכתב לכון הני אסואתא דמי שאחזו קורדיקוס מן רב ושמואל עד פסאקא דמתניתין, האיך קיבלוהו ופירושו בלשון גרים.
צריכין אנן למימר לכון דרבנן לאו אסותא אינון ומילין בעלמא דחזונין כבזמניהון וכחד חד קצירא אמורינן ולאו דברי מצווה אינון. הילכך לא תסמכון על אלין אסותא וליכא דעביד מינהון מידעם אלא בתר דמבדיק וידע בודאי מחמת רופאים בקיאים דההיא מילתא לא מעיקא לה וליכא דליתי נפשיה לידי סכנה. והכין אגמרו יתנא ואמרו לנא אבות וסבי דילנא דלא למעבד מן אילין אסותא אלא מאי דאיתיא כגון קיבלא דקים ליה לההוא דעביד ליה ביה עקתא. וכולהי מילי לא צריכינא לפרושנון וטעמי ליכא לגלואינון אלא מילי דחזיננא דעמיקן עליון התם.
(אוצר הגאונים - תשובות, גיטין סח, ע"ב, שעו, עמ' 152)
על השאלה ששאלתם: על התרופה שמי שאחזו קורדיקוס (שיגעון ובלבול) ועל כל שאר התרופות שנזכרות במסכת גיטין (סז:- ע) - וכיצד יש לפרש סוגיות אלו?
צריכים אנו לומר לכם: שחכמֵינו לא היו רופאים, ודבריהם מבוססים על מה שראו ועל העצות המקובלות בזמנם, ואין הם דברי מצווה. לכן אל תסמכו על אותן התרופות ואל תעשו לפיהן, אלא לאחר שבדקתם וידעתם בוודאות אצל רופאים מומחים שהתרופה שנזכרה על ידי חכמי התלמוד אינה מזיקה ואינה מביאה לידי סכנה. וכך לימדו אותנו ואמרו לנו אבותינו וזקנינו, שלא לעשות אותן התרופות.
חפשו ברשת: מי היו הגאונים, ומהו החיבור "אוצר הגאונים"?