מלח-מים והקסם השחור

ואמר רבא בר שמואל מִשְמֵיהמִשְׁמוֹ שֶל, בְּשֵׁם דרבי חייא : אחר כל אכילתך אכול מלח ואחר כל שתייתך שתה מים, ואי אתה נזוק. תַּנְיָא נַמִי הָכִיתרגום: שְׁנוּיָה גם כך. המשמעות: אָכֵן כך שנויה. חיזוק תנאי לעמדת האמורא: אחר כל אכילתך אכול מלח ואחר כל שתייתך שתה מים ואי אתה נזוק. תַּנְיָא אִידָךְתרגום: שנה [תנא] אחר. פתיחה להבאת ברייתא שניה, המביאה דעה נוספת: אכל כל מאכל ולא אכל מלח, שתה כל משקין ולא שתה מים - ביום ידאג מן ריח הפה, ובלילה - ידאג מפני אַסְכָּרָה:        

תָּנוּ רַבָּנַןתרגום: שָנו, לָמדו רבותינו - פתיחה להבאַת ברייתא או תוספתא כפתיחה לדיון המקפהמקיף, שותה עד כדי הצפַת האוכל אכילתו במים אינו בא לידי חולי מעים. וכמה? אמר רב חסדא קיתוןכלי, כד לפתפרוסת לחם.

אמר רב מרי אמר רבי יוחנן: הרגיל בעדשים אחת לשלשים יום מונע אסכרה מתוך ביתו , אבל כל יומאכל יום לא. מַאי טַעֲמָא?תרגום: מהו הטעם? משמעות: מהו הנימוק להלכה שהובאה קודם?  משום דקשהמשום שגורֵם לריח הפה.

ואמר רב מרי אמר רבי יוחנן: הרגיל בחרדל אחת לשלשים יום מונע חלאיםמחלות מתוך ביתו. אבל כל יומא לא. מאי טעמא? משום דקשה לחולשא דלבא.מחליש את הלב

אמר רב חייא בר אשי אמר רב: הרגיל בדגים קטנים אינו בא לידי חולי מעים, ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרין ומרבין ומבריןמבריאים כל גופו של אדם.

אמר רבי חמא ברבי חנינא: הרגיל בקצחלאכול קֶצַח אינו בא לידי כאב לב. מֵיתִיבֵיתרגום: משיבים: מקְשים, משיבים על דברי פלוני, מנסים לסְתּוֹר את דבריו. פתיחה להבאת ברייתא או משנה כקוּשְיָה על שיטת אמורא: רשב"ג אומר: קצח - אחד מששים סמני המותסמֵי המוות הוא, והישן למזרח גרנו דמו בראשואפילו מי שישן ממזרח לערמת קצח והרוח המערבית נושבת אליו, מסכן בכך את חייו. לָא קָשְיָאתרגום: אינה קשה. פתיחה לתירוץ על קושיה קודמת: הא בריחו הא בטעמוזה בריחו - שהוא מסוכן, וזה בטעמו - שהוא בריא. אימיה דרבי ירמיה אפיא ליה ריפתא ומדבקא ליה ומקלפא ליה.אימו של רבי ירמיה היתה אופה לו לחם ומדביקה בו קצח, אבל מקלפת אותו, כדי שלא יזיק ריחו