קריטריון זה מתייחס ל:
פתיחה
הביטוי 'רשות הרבים' אינו מוזכר במקרא ומקורו מאוחר יותר, בתקופת חז"ל. 'רשות הרבים' הוא המרחב הציבורי שבו השטח אינו שייך ליחיד, או לקבוצת מובדלת, אלא לציבור כולו. כיוון שלרבים יש רשות להשתמש ברשות הרבים אך טבעי הוא שהרשות תהיה מוגבלת וכרוכה בהתחשבות בצרכים של האחרים הרשאים לפעול ב"רשות הרבים". בנוסף, אין זכותו של אדם לעשות ככל העולה על רוחו ברשות הרבים, ומאפיינים שונים של רשות הרבים מחייבים שימוש שונה של הציבור. לא דומה כביש רחב לסמטה צרה, ולא דומה שטח פתוח לשטח בנוי.
מידת ההתאמה בין פעילותו של האדם לבין המאפיינים הספציפיים של "רשות הרבים" בה הוא פועל, יקבע את מידת אחריותו של האדם לנזקים הנגרמים בעקבות פעילותו ברשות הרבים לאדם אחר או לרכושו.
התורה מונה ארבעה סוגי גורמים לנזקים: שור, בור, מבעה ואש. בלשון המשנה מכונים גורמים אלו אבות נזיקין, ועל פיהם מסַוגת ההלכה את כל גורמי הנזקים לאדם ולרכוש.
הנה המקור המקראי לאב נזק "בור":
" וְכִי-יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי-יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל-שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר בַעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם, כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה-לּו. " (שמות כ"א ג')
המושג 'בור' אם כן, נעשה בספרות חז"ל ל"אב נזק", מעין אבטיפוס או תבנית מייצגת לכל גורמי הנזק הנייחים שנוצרו או הונחו על ידי יחיד ברשות הרבים. וכך המזיקים שנוצרו או שהונחו על ידי בני אדם ברשות הרבים, נכללים תחת המושג 'בור'. הבעלים של המזיקים, מתחייב בתשלומים אם נגרם נזק.
ביחידה זו נדון בכמה היבטים של נזק ברשות הרבים בספרות חז"ל, בספרות ההלכתית של ימי הבינים ובספרות השו"ת. נברר מה מותר לאדם לעשות ברשות הרבים, מה אסור ומה היא אחריות היחיד במקרה שגרם לנזק ברשות הרבים.
להרחבה בנושא הגדרת "רשויות" לחץ כאן.
מכירים את המונחים
לחצו על החיצים האדומים לקריאת ההסבר