פרק ג' - אחריות לנזקים ברשות הרבים: אחריות לנזקים ברשות הרבים

מכשול ברשות הרבים – הדיון בתלמוד הירושלמי

תלמוד ירושלמי, מסכת בבא קמא, פרק ג' הלכה א'

"הַמַּנִּיחַ אֶת הַכַּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ וּשְׁבָרָהּ - פָּטוּר" - ואין דֶרֶךְ אָדָםמִנְהָגוֹ הרגיל של אדם להניחָן בִּרְשׁוּת הרבים?! - 

רב אמר: בממלאמדובר במישהו שממלא ובכך חוסם את כל רשות הרביםבכדים או חביות, בצורה שמחייבת לעבור דרכם, אבל אם אינה ממלא את כל רשות הרבים – אִיןכןדרך אדם להיות מניחם ברשות הרבים.והאחריות היא על הנתקל, שצריך להיזהר

שמואל אמר: או אפשרות נוספת היאבממלא את כל רשות הרבים, או עד שתהאכאשר תהיה (החבית) נתונה על קרן זויתמוּנַּחַת לִפְנֵי פְּנִיָּה בדרך, במצב שֶׁבּוֹ הנתקל לא יכול היה להבחין בה.

אמר רבי לעזר: ואפילו אינה ממלאממלאת, כלומר: חוסמת כל רשות הרבים, אם יטלינהייקח אותה, את החבית 
מיכאן ו
יתנינהויניח אותה כאן - הרי זה בורהמעביר יגרום למפגע במקום אחר, שבו יניח את הכד, ואז הוא יהיה אחראי לכך! ואפילוו(גם:) אפילו אינה נתונה על קרן זוית, 

'אין דרך אדם להיות מניחן ברשות הרביםבניגוד לדעת רב שהובאה קודם!'!

'היתה ממלא כל רשות הרבים אם יטלינה מִיכָּןמכאן ויתנינה כאן נעשה בור'ציטוט דברי לעזר' - אלא יִטּוֹלההולך ברשות הרבים המקל וישברנהבמקום להעביר אותה, או יעבור עליהידרוך או יְטַפֵּס עליה ואם נשברה, נשברה!

דמויות ומונחים

לחצו על החיצים האדומים לקבלת המידע

רב
כינויו של רבי אבא בר אַייבוּ. גְדוֹל אמוראֵי בבל (לצדו של שמואל) בדור הראשון של האמוראים, אחרי חתימת המשנה. למד בארץ ישראל אצל רבי יהודה הנשיא, חזר לבבל, הקים את ישיבת סוּרָא ועמד בראשה בין השנים 219–259. היה בן אחותו של רבי חִייא, ולמד גם ממנו. הוא ייצג בבבל את ההלכות ואת שיטות הלימוד של ארץ ישראל.
שמואל
ממייסדי הלימוד בבבל. ראש ישיבת נהרדעא בתחילת המאה השלישית לספירה. חברו הטוב של רב, למרות המחלוקות הרבות ביניהם. שמואל ייצג את המסורת הבבלית והשתדל להתאים אותה למשנה, שהתקבלה כספר החוקים המחייב של כל עם ישראל. היה גם רופא ואסטרונום.
רבי לעזר
נקרא בתלמוד  הירושלמי גם ר' אליעזר, ליעזר. אמורא ארצישראלי בדור החמישי.  בנו של רבי יוסי מראשי הדור הרביעי בארץ ישראל. אינו מוזכר בתלמוד הבבלי.
תלמוד ירושלמי
פירוש למשנה שהתחבר בארץ ישראל במאות השלישית-רביעית לספירה, בעיקר בגליל התחתון. מכיל בעיקר את לימודם של חכמי ארץ ישראל, אך גם מדברי חכמי בבל. הוא נבדל מן התלמוד הבבלי בשפתו, שהיא ארמית גלילית, בדרך הלימוד שלו, שהיא מעט קשה יותר, וכן בנוסח המשנה שעמד לפניו. היה המקור העיקרי להלכה עד למאה העשירית לספירה, שבה עבר המשקל לתלמוד הבבלי.

 

לרשימה
קריטריון זה מתייחס ל:
רמת הביצוע
שדה חובה
1234
לפתיחת
המחוון