ריכוז מקורות לל"ג בעומר

היום השלושים ושלושה לספירת העומר, חל בי"ח אייר. מעין מועד קטן בו מפסיקים את האבלות שבימי ספירת העומר ונוהגים לשמוח. מקור החג אינו ברור. סוברים שהוא נקבע לזכר מעשה גבורה או מפנה לטובת כוחות בר-כוכבא במרד, או לזכר הפסקת המגפה שפשטה בין תלמידי רבי עקיבא והפילה חללים רבים. יש גם סברה שיום זה מציין את ראשית המרד הגדול ביהודה, בו הושאו משואות בכל רחבי הארץ להודיע על התחלת המרד. הסיבה שלא ניתן ליום שם הקשור בתוכנו מעיד, כנראה, שלא יכלו להכריז עליו ועל תכניו בפומבי מטעמי זהירות מן השלטונות העוינים. מתקופת האר"י הרב יצחק לוריא במאה ה - 16 הודגש ל"ג בעומר כיום פטירת רבי שמעון בר יוחאי והילולה לזכרו.

ל"ג בעומר שב וקיבל לבוש חדש באתוס הציוני (ובמיוחד במערכת החינוך), כשלצד (ובמקום) הערכים המסורתיים הועלתה על נס גבורתם של הלוחמים היהודים במרד נגד הרומאים (132-3 לספירה) ובעיקר הואדרה דמותו של  בר כוכבא בראשם. ברוח זו נכתבו שירים שונים, דוגמת מילותיו המוכרות של לוין קיפניס:

"אִישׁ הָיָה בְּיִשְׂרָאֵל,

בַּר-כּוֹכְבָא שְׁמוֹ ... הוּא הָיָה גִּבּוֹר,

הוּא קָרָא לִדְרוֹר, כָּל הָעָם אָהַב אוֹתוֹ,

זֶה הָיָה גִּבּוֹר! גִּבּוֹר!".

כמו כן הודגשו בציונות ערכים של מאבק לחירות ואחוות לוחמים ("מסביב למדורה"), וכן פשטו מנהגי הדלקת המדורות בכל רחבי הארץ, משחקי ילדים בחץ וקשת ועוד. כיום אפשר לראות כיצד המועד שב ומשנה את פניו לנגד עינינו (בין היתר בגלל המודעות והרגישות לנזקי המדורות וסכנותיהן), והוא נפתח מחדש גם בחברה הכללית לחלק מערכיו המסורתיים יותר.