שירים ישראלים

מִרְדָּף/
מלים: ירון לונדון, לחן: נחום הימן, שירה: חווה אלברשטיין

אֶרֶץ טוֹבָה שֶׁהַדְּבַשׁ בְּעוֹרְקֶיהָ
אַךְ דָּם בִּנְחָלֶיהָ כְּמַיִם נוֹזֵל.
אֶרֶץ אֲשֶׁר הֲרָרֶיהָ נְחֹשֶׁת
אֲבָל עֲצַבֶּיהָ בַּרְזֶל.
אֶרֶץ אֲשֶׁר מִרְדָּפִים קוֹרוֹתֶיהָ,
אַלְפַּיִם דַּפִּים וְעוֹד דַּף,
עַד שֶׁנִּשְׂרַף
עוֹד מְעַט כָּל חַמְצָן רֵאוֹתֶיהָ
בִּגְלַל מְרוּצַת הַמִּרְדָּף

אֶרֶץ אֲשֶׁר יִרְדְּפוּהָ אוֹיְבֶיהָ
וְהִיא אֶת אוֹיְבֶיהָ תִּרְדֹּף בְּמִרְדָּף.
הִיא אֶת אוֹיְבֶיהָ תַּשִּׂיג, אַךְ אוֹיְבֶיהָ
הֵם לֹא יִלְכְּדוּהָ בְּכַף.
זוֹ הָרוֹאָה אֶת חַיֶּיהָ מִנֶּגֶד
תְּלוּיִים כְּעָלֶה הַנִּדָּף.
הִיא יְרֵאָה,
אֲבָל כְּמוֹ לֹא הָיְתָה כְּלָל מֻדְאֶגֶת
תַּמְתִּין עַד לְתֹם הַמִּרְדָּף.

תֹּם הַמִּרְדָּף מִסְתַּתֵּר בַּנָּקִיק
וּמַצְפִּין אֶת פָּנָיו בְּמַחְבּוֹא, בְּמַחְבּוֹא,
אַךְ לְסוֹפוֹ הוּא יָבוֹא כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ
אֲשֶׁר מִמִּזְרָח הִיא תָּבוֹא.
אָז לֹא יוֹתֵר אִמָּהוֹת תְּקוֹנֵנָּה
וְלֹא עַל בְּנֵיהֶם הָאָבוֹת,
כֵּן הוּא יָבוֹא
וְרַגְלֵינוּ עַד אָז לֹא תִּלְאֶינָה
לִרְדֹּף בְּעִקְבֵי הַתִּקְווֹת.