תְּפִלָּה לְנִצָּחוֹן, לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים, כְּאֵב הָאָבְדָן וְתִקְוָה לְשָׁלוֹם

{א} לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי, מִמִּי אִירָא יְהוָה מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד?
{ב} בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי, צָרַי וְאֹיְבַי לִי, הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ.
{ג} אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי, אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ:
{ד} אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ: שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי, לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ.
{ה} כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי.{ו} וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי [...]
{ז} שְׁמַע ה' קוֹלִי אֶקְרָא, וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי.
{ח} לְךָ אָמַר לִבִּי: בַּקְּשׁוּ פָנָי! אֶת פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ:
{ט} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי, אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ, עֶזְרָתִי הָיִיתָ. אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי [...]
{יב} אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי, כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס.{יג} לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים.
{יד} קַוֵּה אֶל ה', חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ, וְקַוֵּה אֶל ה'.

אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל
הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה
הָעוֹמְדִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה
הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם
וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה
וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה
וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּההָ
שָׁתָא בַּעֲגָלָא (= כעת, במהֵרה) וּבִזְמַן קָרִיב
וְאִמְרוּ אָמֵן

פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים קוֹדֵם לְפַרְנָסַת עֲנִיִּים וְלִכְסוּתָן; וְאֵין לָךְ מִצְוָה רַבָּה כְּמוֹ פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים:  שֶׁהַשָּׁבוּי הֲרֵי הוּא בִּכְלַל הָרְעֵבִים וְהַצְּמֵאִים, וּבִכְלַל הָעֲרֻמִּים; וְעוֹמֵד בְּסַכָּנַת נְפָשׁוֹת. וְהַמַּעְלִים עֵינָיו מִפִּדְיוֹנוֹ, הֲרֵי זֶה עוֹבֵר עַל "לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ" (דברים טו), ... וּמִצְוַת "וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ" (ויקרא כה), "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט)  ... וְהַרְבֵּה דְּבָרִים כְּאֵלּוּ.  וְאֵין לָךְ מִצְוָה רַבָּה כְּפִדְיוֹן שְׁבוּיִים. 

(רמב"ם (ספרד ומצרים, מאה 12), משנה תורה, ספר זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק ח, הלכה י)

וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם,שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן, נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה.

(ישעיהו נא, יא)

'וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל, וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק' (שמות יז, 11) – שֶׁהָיָה  מֵרִים אֶת יָדוֹ, וְכַוָּנָתוֹ עַל עִקַּר הַיָּד, שֶׁהִיא הַכַּף, שֶׁהִיא כְּנֶגֶד תֵּבַת שָׁלוֹם, לוֹמַר לָהֶם שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאָנוּ מְרִימִים אֶת הַיָּד, שֶׁמַּעֲרִיכִים אֶת הַשָּׁלוֹם הַנִּרְמָז בַּיָּד, אָז 'וְגָבַר יִשְׂרָאֵל', וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְעוֹזְבִים אֶת הַשָּׁלוֹם, 'וְגָבַר עֲמָלֵק''. ... שֶׁיָּדוּעַ שֶׁהַתְּפִלָּה מִתְקַבֶּלֶת עַל יְדֵי הָאַהֲבָה שֶׁתִּהְיֶה בֵּין יִשְׂרָאֵל יַחַד, וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים לִפְנֵי הַתְּפִלָּה: 'הֲרֵנִי מְקַבֵּל עָלַי מִצְווֹת וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ' ... שֶׁאָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ בְּרָצוֹן. 

(הרב חכם אלטר מאזוז (מאה 20, ג'רבה וישראל), "אם למקרא", פרשת בשלח, עמ' רנ"ג, מושב איתן, תש"ן (1990)(על פי 'החכם היומי')

אַל תִּירָא יִשְׂרָאֵל אַל תִּירָא, 
כִּי גּוּר אַרְיֵה הֲלֹא אַתָּה,
וְאַרְיֵה אִם יִשְׁאַג,
מִי לֹא יִרָא,
מִי לֹא יִרָא?
(מלים ולחן: אביהו מדינה, שירה: משה הלל)

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא [בְּרַחֲמָיו] יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל [עַמּוֹ] יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
(מן התפילה)

'וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים, וְיָבֹאוּ מִדְּבַר סִינַי, וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר, וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר' (שמות יט, 2) – בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדֵנוּ גְּדֻלַּת הַשָּׁלוֹם, שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיוּ רַבִּים - שֶׁיִּצְדַּק לוֹמַר 'וְיִסְּעוּ', 'וְיָבוֹאוּ' - שֶׁהָיוּ בְּמַחֲלֹקֶת. לֹא יִצְדַּק לוֹמַר עֲלֵיהֶם, אֶלָּא 'וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר' [ בלשון רבים] – שֶׁהָיוּ פְּרוּצִים בַּמִּדְבָּר בְּלִי גָּדֵר (= הגנה), בְּלִי סְיָג, וְלֹא יוֹעִיל בָּם שׁוּם תִּקּוּן.

אֲבָל כְּשֶׁתִּוְּכוּ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּאִישׁ אֶחָד, נֶאֱמַר עֲלֵיהֶם 'וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל' [בלשון יחיד] – אָז נֶחְשָׁבִים כְּנֶגֶד הָהָר, שֶׁהָהָר הוּא כְּמוֹ חוֹמָה בְּצוּרָה מוּקַעַת סְבִיבוֹתָם, וַהֲרֵי הֵם מִבְּנֵי הַיִּשּׁוּב. 

(הרב חכם יהודה עייאש (מאה 18, אלג'יריה וארץ ישראל), "קול יהודה", פרשת יתרו, עמ' פ"ד, ליוורנו, תקנ"ד (1793), על פי 'החכם היומי')

כֹּה אָמַר ה': קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים – רָחֵל מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ. 
כֹּה אָמַר ה': מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה – כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-ה', וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-ה', וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם. 
(ירמיהו לא, יד-טו)