פתיחה

רבים מאיתנו כיום לוקחים את קיומה ושגשוגה של מדינת ישראל כמציאות מובנת מאליה.

רוב התלמידים (וגם הוריהם ומוריהם), אינם מכירים כלל מציאות אחרת. הם נולדו בארץ, בדרך כלל לא יצאו ממנה למשכי זמן משמעותיים (אם בכלל), ואינם יכולים להשוות את הקיום שלהם כאן לשום דבר אחר – לא לחיי יהודים במקומות אחרים בעולם וודאי שלא לחייהם של יהודים (בארץ ובעולם) לפני קום המדינה. כיצד נראים חיי יהודים ללא "מדינת היהודים"? מהו מעמדם? מהו אופק הקיום והביטחון שלהם? מכאן שיש ערך חשוב ואף חיוני בהבנת  גודל האירוע שנקרא "הכרזת העצמאות" וחשיבותו ההיסטורית – גם ובמיוחד היום, כשהמדינה לכאורה כבר בגדר מצב נתון.

ביחידת לימוד זו נבקש להתמקד בחלקה הראשון של "מגילת העצמאות", וברגע המכונן של הכרזת המדינה, אותו הרגע שבו קמה מדינה לעם היהודי והפכה מחזון של דורות לעובדה מוגמרת. מאות ואלפי שנים של חלומות ותפילות היו למציאות שנתפסה בעיני רבים – יהודים ושאינם יהודים – כנס שלא ייאמן וכאירוע חסר-תקדים בתולדות האנושות כולה. כיצד עם שמבחינה היסטורית היה אמור להיעלם זה מכבר מעל במת ההיסטוריה, חוזר כנגד כל הסיכויים אל במת ההיסטוריה, ומקים מחדש את מדינתו בארצו העתיקה כמעט אלפיים שנה אחרי שאיבד את עצמאותו וריבונות. (קשה לנקוב מועד מסוים שבו אירע הדבר, שכן מדובר בתהליך ארוך, מורכב ומתמשך, אך מקובל להתייחס לשנת 70 לספירה – שנת חורבן הבית השני, כתאריך סמלי בהקשר זה.) בכל אותן שנים שחלפו הקפיד לשמור אמונים לארץ, ולא ויתר מעולם על התקווה לשוב אליה.