פתיחה

אילו דברים חדשים למדנו השנה, ואולי גם המצאנו, יצרנו, או יזמנו? אין שמחה כשמחת היצירה וההתחדשות המבוססת על הצלחה והישגים, במיוחד כשהם באים אחרי תכנון ומחשבה, מאמץ והשקעה רבה, ובייחוד כשזו הפעם הראשונה.

עבור החקלאי – אלו היבולים החדשים שעליהם עמל חודשים ארוכים, כמאמר הפסוק: "הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ" (תהילים קכ"ו,5). עבור הסופר או האמן – זו יצירתו החדשה, אולי הראשונה מסוגה. ואולי אפילו ילד ראשון או ילד חדש שנולד להוריו. בכל אלו ניתן לראות מעין "בִּיכּוּרִים".

בִּיכּוּרִים במסורת היהודית הם בראש ובראשונה היבולים הראשונים, שאליהם מתלווה שמחה, הודיה והתרגשות רבה של החקלאים, על שזכו לראות את גידוליהם מניבים פֵּרות. סביב שמחה זו התקיימה כבר לפני אלפי שנים מצוות הביכורים בארץ ישראל מחג השבועות ואילך.

התיאור במקור מן המשנה שלפנינו מספר בדרך חיה ומוחשית על הבאת הביכורים לבית המקדש בירושלים סביב חג השבועות, כפי שהיה נהוג, כנראה, בסוף ימי בית שני. מתואר בו התהליך מרגע הבשלת הפרי והקדשתו לביכורים בעודו על העץ, דרך ההתכנסות של חקלאים רבים עם ביכוריהם לשיירה גדולה ומכובדת, ועד תהלוכת הכניסה לירושלים בשירה ובניגונים וקבלת הפנים החגיגית שזכו לה מאנשי המקדש ומתושבי ירושלים.

דרך לימוד המשנה נבקש להכיר אחדים מפניו של חג השבועות, בעיקר כחג הביכורים:

1. נבין את הקשר בין חג השבועות למצוות הביכורים ואת המשמעות המעשית והרעיונית של מצוות הביכורים בעבר.
2. נכיר ונדון בחזרה של מסורת הביכורים בהתיישבות הציונית בארץ, אחרי שאלפי שנים (בעיקר מאז החורבן) צוין שבועות כ"חג מתן תורה".
3. נעלה "ביכורים" שונים בחיינו האישיים והחברתיים ואולי אף ניצור "ביכורים" חדשים.