כיסאו של אליהו הנביא
1. הכיסא כסמל לזהות חברתית תרבותית
בתרבות היהודית-ישראלית מוכר המושג "הכיסא הריק". הוא מעיד על היעדרו של אדם, בדרך כלל בנסיבות טראגיות. המושג מתפקד הן ברמה האישית (היחיד הנעדר) והן ברמה החברתית והתרבותית (היחס להיעדרותו, הביטוי התרבותי הקולקטיבי). המושג קיבל משמעות גם בתרבות הכללית בעקבות יצירתו לעיל של ואן-גוך. הכיסא הריק מייצג אדם שאינו נוכח, ולמעשה מסמן את היעדרו. כוחו של הכיסא טמון באמירה המשתמעת: 'הנעדר נוכח'.
במסורת היהודית העתיקה קיים כיסא כזה, בעל משמעות כפולה, אשר נע על הציר שבין כיסא אישי ובין כיסא חברתי-תרבותי – זהו כסאו של אליהו הנביא. כפי שנראה בהמשך, כיסא אליהו הוא כיסא מעוצב שעליו יושב הסנדק שעל ברכיו נימול התינוק ביומו השמיני לפי המסורת היהודית, והוא מופיע גם ככיסא רגיל סביב השולחן בליל הסדר במשפחות רבות. קריאת הכיסא (וגם הכוס הנוספת בליל הסדר) על שמו של אליהו הנביא מדגימה את האופן שבו הנעדר כביכול נוכח (וגם להפך).
כדי להבין את הקשר בין תופעה זו לבין דמותו של אליהו הנביא במסורת היהודית, נרחיב מעט על דמותו המסתורית. (וקראו גם במדור אישים ומושגים בדף היחידה.)