פתיחה

חג הסוכות הוא אחד מ''שלושת הרגלים", שלושה חגים המוזכרים במקרא בהם נהגו בני ישראל לעלות ברגל לבית המקדש שבירושלים. במרכזם של שני חגי ה'רגלים' האחרים עומדים שני אירועים לאומיים ודתיים משמעותיים: חג הפסח, חג החירות, המתאר את סיפור יציאת מצרים, וחג השבועות, 'חג מתן תורה'.

מדוע נכנס חג הסוכות, למועדון אקסקלוסיבי זה? איזה מאורע חשוב ומרכזי בתולדות עם-ישראל הוא מתיימר לייצג?

שאלה זו העסיקה הוגים רבים במהלך ההיסטוריה.

משה לייב לילנבלום, ציוני נלהב, ממקימי תנועת, "חיבת ציון", בסוף המאה ה-19 במזרח אירופה תוהה במאמרו : "חג האסיף – חג הסוכות" -  לגבי המשמעות של הישיבה שבוע ימים בסוכה. לילנבלום עורך השוואה מעניינת ואקטואלית בין הישיבה בגלות, שאמנם ארכה שנים רבות אך במהותה היא ישיבה ארעית, כפי שהישיבה בסוכה היא ארעית, לבין השיבה לארץ ישראל, הבית הלאומי של העם היהודי.

ביחידה הבאה נעסוק אף אנו בשאלה זו, וננסה להבין את תשובתו של לילנבלום. אגב כך, נדון בשאלת הארעיות הלאומית של עם-ישראל, בתקופה בה העם לא ישב בארצו, במקום שביתנו האישי וביתנו הלאומי תופס בחיינו ועוד.