פתיחה

מאז ומעולם, בתרבויות השונות, נהוג לציין את כניסתם של נערים ונערות לעולם המבוגרים, לתוך הקהילה הבוגרת. נכון, הגיל המדויק והטקסים אינם זהים, אך אם בוחנים לעומק את טקסי ההתבגרות השונים ואת עיתויים (לדוגמאות לטקסים מהעולם לחצו כאן), ניתן לראות מכנה משותף מרכזי, הקשור למושג 'אחריות'.

''ללכת למסיבה או להישאר בבית ללמוד למבחן?'', ''לחגוג בת/בר מצווה באולם או לצאת לטיול בחו''ל?, ''להגיד לחבר מה אני באמת חושב/ת על התנהגותו או לשמור זאת בלב?" בהתלבטויות כאלה ורבות אחרות, נדרשים בני הנוער לקבל החלטות. בעוד בגיל הילדות לרוב המבוגרים הם אלה שקיבלו את ההחלטות עבור הילדים, הרי שבגיל ההתבגרות נדרשים המתבגרים להתנסות בקבלת החלטות ובלקיחת האחריות הנלווית לכך. בטקסט זה מרטין בובר (ראו ב"אישים" בדף היחידה) מציג את ההגעה לגיל מצוות ככניסה לעולם של בחירה ואחריות. על פי המסורת היהודית, בגיל שתים עשרה הנערה נחשבת ל'בת מצווה' ובגיל שלוש עשרה הנער נחשב ל'בר מצווה', כלומר הנערות והנערים מצטרפים לחברת המבוגרים הכוללת חובות מוסריים ורוחניים.

המתבגר, שעד כה חי בעולם שבו לא נדרש לקבל החלטות מכריעות, מגיע לגיל שבו הוא נדרש להחליט ולבחור בכוחות עצמו, ובאחריותו. ''עד כאן היה רץ בעדר עם כל השאר, מעכשיו צריך ללכת בדרך של עצמו, באחריות של עצמו.''

הכניסה לגיל ההתבגרות מתאפיינת בניגודים רבים. מצד אחד, המתבגר מרגיש צורך להשתייך לקבוצה ולהתאים את עצמו אליה, ומצד שני מתעורר בו הרצון להביע את הייחודיות שבו. בחירותיו של המתבגר והאחריות שהוא לוקח על החלטותיו, חושפות הלכה למעשה את קווי דמותו האמיתיים ומדגישות את ייחודיותו בחברה אליה הוא משתייך.

חשוב לציין, כי אמנם בובר פונה בכתיבתו אל הנער שעתיד להפוך ל"בר מצווה", אך למעשה ניתן ואף ראוי להתייחס לרעיונות העולים מדבריו, באופן המתייחס גם לנערות בנות המצווה, אשר בוודאי כיום, מתמודדות עם אתגרי התבגרות דומים.