פתיחה

מה יכתוב אב דואג לבנו המרוחק, ומהו המטען הערכי שבו הוא מצייד את בנו לאחר חינוך של שנים?         

לפנינו מכתב שנכתב לפני מאות שנים, בספרד של ימי הביניים, כאשר יהודים רבים עדיין חיו בה ונהנו מ"תור הזהב". המכתב המיוחס לרמב"ן (רבי משה בן נחמן) נשלח לבנו נחמן, ואפשר ללמוד ממנו רבות על האדם, על התקופה ועל התרבות כולה.

המכתב, שכונה באותם ימים איגרת, נקרא לעתים גם 'צוואה', במובן של ציווי והנחיה חינוכית (מעין 'תדריך מוסרי' או 'צוואה רוחנית') של אב לבנו. האיגרת עוסקת בדרך לפיתוח האישיות ולהשגת מידות מוסריות רצויות, כגון: ענווה, הימנעות מכעס, כיבוד הזולת, יראת האל, ביקורת עצמית מתמדת ועוד. מבין שורות האיגרת ניתן לחוש בדאגת האב לבנו ולחינוכו הראוי, להתנהגותו כאדם בוגר, ובעיקר לדרך ההתנהלות הראויה בעולם ועם בני אדם אחרים. למרות מרחק השנים והפערים התרבותיים, מעניין מה ועד כמה נוכל לקחת אלינו מן האיגרת וללמוד ממנה.

הערה: מובא כאן נוסח מקוצר ומותאם לתוכנית. לעיון באיגרת בשלמותה: איגרת הרמב"ן המלאה.