פתיחה

"על פי שני עדים....יקום דבר" (דברים י"ט, 15)

עדות היא מסירת תיאור של מאורע מסוים, על ידי מי שראה אותו ("עדות ראייה"). אומנם קיימת גם "עדות שמיעה" אך המשפט העברי אינו רואה בעדות זו עדות. במונח המודרני, 'עדות', יכולה להישמע בהקשר של חקירה משטרתית, במהלך הליך שיפוטי, וגם בתור ראיה במחקר היסטורי.

במשפט העברי הקדום, משמעה של עדות היא מסירת תיאור בבית הדין עצמו, מתוך שאיפה להגיע למשפט צדק והבנה מיטבית של האירוע בו השתתף הנאשם או הנידון. כמו כן, במשפט העברי נדרשים שני עדים, (במקרים מסוימים בדיני ממונות עד אחד יכול לחייב שבועה).

במקור שלפנינו מדובר בעדות הנמסרת לדיינים בהקשר של 'דיני נפשות', כלומר בהליך משפטי בו הנאשם עלול להיות מוצא להורג במידה ויימצא אשם – ומכאן הזהירות היתירה שנוקטת המשנה באזהרת העדים.

על פי המשפט העברי, כאשר רוצים להרשיע אדם חייבים להיות לפחות שני עדים שראו את המעשה .

לאחר שהבהרנו לתלמידים את חשיבות העדות, נתאר לתלמידים את המשנה בה חז"ל מזהירים את העדים על עדותם.  המשנה מסבירה, כיצד יש להזהיר את העדים בבית-דין, שכן לדבריהם תהיה השפעה על חייו של הנאשם.

ביחידת הלימוד שלפנינו נלמד את המשנה "כֵּיצַד מְאַיְּימִין אֶת הָעֵדִים, עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת?" מתוך מסכת סנהדרין, פרק ד', משנה ה' ונבחן את ההשלכות של עדות שקר בדיני נפשות אז והיום.

• נלמד על חשיבות העדות במשפט.
• נכיר את משמעות ומורכבות המושג עדות במשפט העברי.
• נדון בהשלכות של עדות שקר בדיני נפשות אז והיום.
• נדון בסוגיית ערך חיי אדם באמצעות סיפור קין והבל.