פתיחה

כפי שכבר למדנו, אחד ההסברים שנתנו חז"ל לבריאת האדם יחידי הוא "מִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: אַבָּא גָּדוֹל מֵאָבִיךָ" (מסכת סנהדרין ד, ה). כלומר, האדם נברא יחידי כדי ללמדנו שכולנו בני אב אחד – האדם הראשון. מכאן ששום אדם או קבוצה אינם רשאים לטעון לעליונות מהותית על אדם או קבוצה (כגון: עם, שבט או גזע) אחרים על סמך נתונים כגון: צבע עור, מין, ייחוס משפחתי, עושר ונכסים, יופי וכיוצא באלה. כולם בשווה בנים ובנות ל"משפחת האדם", ולכן ראוי שיחיו זה עם זה בשלום ובאחווה.

אולם אידיאל השוויון והשלום אינו תמיד פשוט למימוש במציאות (הפער שבין רצוי ומצוי). היחידה שלפניכם עוסקת במצבי דילמה שונים ובתחנות דרך שונות בחתירה לשוויון ולשלום.

המקורות שבמרכז דף היחידה עוסקים בדילמה המדגימה את ההתמודדות עם סוגיית השוויון במציאות שבה חיים בני עמים ודתות שונים זה לצד זה, ועולה שם השיקול העקרוני (ואולי הפרגמאטי) "מפני דרכי שלום". נזכיר כי מקורות אלו הם חלק מן הפרק השלם העוסק בשוויון ערך האדם ביחידת הלימוד "להיות אדם". יחידת הלימוד שלפניכם מתייחסת לחלקו הראשון של הפרק, המתמקד בערך השוויון בכללותו ובעיקר בתחום היחסים שבין יהודים ושאינם-יהודים. (המקורות שבדף היחידה מובאים בספר בעמ' 94-95.)