פתיחה

בחלקו הראשון של הפרק החמישי עסקנו בהרחבה בערכי השונות, הייחודיות של כל אדם והאינדיווידואליזם. ערכים אלו מדגישים את מקומו המיוחד של הפרט ובמידה רבה את נבדלותו מיתר החברה. כל זאת ברוח דברי המשנה שבבסיס ספר הלימוד "להיות אדם", כי "כָּל הָאָדָם (נטבע) בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְ(אף על פי כן) אֵין אֶחָד מֵהֶם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ". אולם האדם הוא יצור חברתי, כדברי אריסטו; הוא זקוק לחיים בחברה לשם קיומו והתפתחותו. גם כאשר החברה מאפשרת לאדם לשמור על ייחודו, והאדם עצמו מצליח לעמוד בכך, עדיין עומדת לפתחו שאלת היחס בינו ובין אחרים. 

ביחידת לימוד זו נעסוק בעיקר בשאלות: האם ייחודו של אדם מוביל בהכרח להתבדלות מאחרים? האם הדגשת הייחודיות עלולה להביא עמה גם בדידות? סוגיה זו מלווה את התרבות האנושית מראשיתה, והיא עולה ביתר שאת בחברה המערבית המודרנית. אלו אחדות מן השאלות שבתווך – בין קיומו האינדיווידואלי של האדם, כאילו הוא 'עולם מלא' לעצמו, ובין זיקתו ויחסיו עם החברה שסביבו. דיון זה מעצם טיבו משלב הן היבטים נפשיים והתנהגותיים מנקודת מבט אישית וקיומית, והן היבטים רחבים יותר – ערכיים, היסטוריים ופוליטיים. במלים אחרות – נעסוק בנושאים אלו מתוך גישה רב-תחומית ובין-תחומית המשלבת מקורות מתחום היהדות, הפסיכולוגיה, הפילוסופיה, ההיסטוריה, האומנות ועוד.