קריטריון זה מתייחס ל:
"זֶה שִׁיר פְּרֵדָה, אָז בּוֹאִי רַק אִמְרִי שָׁלוֹם ..." (שלמה ארצי)
לפי פתגם תלמודי ידוע, "הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַחִתּוּם" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, י"ב, א), כלומר: החתימה, הסגירה, הפרידה – צובעת את כל מה שבא לפניה – אם לטוב ואם למוטב. כך תמיד, ובשנה מורכבת כל כך, על אחת כמה וכמה. מכאן החשיבות הרבה שבסיום אוסף ומְכַנֵּס שמאפשר לתלמידים עיבוד של מה שעברו בשנה רבת התהפוכות והאתגרים שמסתיימת בימים אלו.
סיום שנת הלימודים מהווה הזדמנות להתבונן בהישגים ובעשייה, בהתנסויות, בחוויות וברגעים שהיו לנו השנה, תוך שיתוף ברגשות ובמחשבות ביחס לְמה שחלף ולְמה שצפוי.
אז מה היה לנו השנה? נגיף קורונה, חיסונים, סגרים אחדים, ריחוק חברתי, שיעורים בזום, שתי מערכות בחירות, אסון ההילולה במירון, ולקינוח מבצע "שומר החומות"... וברמה האישית כל אחת ואחד ודאי יכול/ה להוסיף עוד כהנה וכהנה ...
נפרדים? מה אומרים?
חז"ל מציעים לנו שלושה דברים המתאימים להיאמר בעת פרידה:
"... לֹא יִפָּטֵר אָדָם מֵחֲבֵרוֹ לֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה וְלֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ אֶלָּא מִתּוֹךְ דְּבָרִים שֶׁל חָכְמָה, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בַּנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁסִּיְּמוּ דִּבְרֵיהֶם בְּדִבְרֵי שֶׁבַח וְתַנְחוּמִין."
(תוספתא, מסכת ברכות ג כא)
נזמין את התלמידים לומר דברי חכמה – תובנה אישית משמעותית מהשנה החולפת, זיכרון, מחשבה, ובכלל – חוויות מרגשות ומלמדות מבית-הספר ומהבית.
נבקש מהתלמידים לומר דברי שבח לעצמם ולסביבתם: לחברים לכיתה, למורים, לבני המשפחה – אילו תכונות טובות, נקודות חוזק ונקודות אור גילינו על עצמנו ועל הסובבים אותנו בשנה החולפת?
נבקש מהתלמידים לומר דברי תנחומים – מה העציב אותם השנה? מה היה להם קשה במיוחד? ממה ירצו לשכוח? אילו כוחות קיימים בהם, שעזרו להם להתגבר?