פתיחה 

מקור המילה היגיינה הוא בשמה של היגיאה – אלת הבריאות במיתולוגיה היוונית.

בעת העתיקה כמעט ולא הייתה מודעות לנושא ההיגיינה. אפילו בתחילת העת החדשה לא היה מושג ממשי לאנשי הרפואה מהי החשיבות הרבה שבניקיון ובהיגיינה למניעת מחלות. בתרבויות רבות התרחצו לעיתים רחוקות, במיוחד במקומות קרים שבהם היה צורך בחימום המים לרחצה. לעומתם, היהודים נהגו ליטול ידיים לפני הארוחה, ולעיתים קרובות נהגו להיטהר במקווה.

כשהקימו את בתי החולים הראשונים היו אנשי הרפואה משוכנעים שהסכנה בעת הלידה תפחת, אך לפליאתם הרבה לא רק שלא פחתו מקרי המוות, אלא הם התרחשו פי כמה וכמה יותר מאשר בבית, רק ב-1847 הוכיח הרופא האוסטרו-הונגרי איגנץ זֶמֶלוַייס, שהזיהום בבתי החולים נגרם ע"י הרופאים והסניטרים בעצמם, ושחיטוי ידיהם, ובהמשך – חיטוי כל הציוד שבו השתמשו לטיפול ולניתוחים יביא לפתרון. למרות הלעג שבו נתקל, הוא הוכיח זאת הלכה למעשה, והתמותה פחתה מאוד.