פתיחה 

הבנתם של חז"ל בעולם הרפואה והתזונה, כמו בתחומים אחרים, הייתה מוגבלת ביותר ונכונה לזמנם. הם למדו מתוך הניסיון המצטבר ומספרות חיצונית שבדרך כלל מקורהּ היה יווני. הנה הרמ"א (ר' משה אִיסֶרְלִיש, קראקוב, פולין) במאה ה- 16 מעיר הערה חשובה שאל לנו לשכוח גם היום בבואנו ללמוד את המקורות: "וברמב"ם ובשולחן ערוך נכתבו גם העצות שבגמרא לענין אכילה ושתיה. אך לא תמיד סומכין עליהן מפני שינויים שחלו במקומות ובמאכלים ובהרגלי בני אדם" (רמ"א מ"א, לשולחן ערוך, חלק אורח חיים, ק"ע, כ"ב).

ונוסיף על דברי הרמ"א ונאמר שגם חוסר ידע, חוסר היכרות עם האנטומיה של גוף האדם, ואי דיוקים רבים שנבעו מהיעדר חשיבה מדעית מסודרת עמדו להם לרועץ.

לפי הבנתנו, החשיבות בלמידת המקורות מעבר לערכם התרבותי וההיסטורי הוא בעצם חשיפת המודעות הרבה של חז"ל לחשיבותה של תזונה בריאה ומאוזנת בבריאותו של האדם.