פרשנות והעמקה בטקסט

על כוכבי ים ובני אדם[ה]

את הסיפור הפותח את המקור שלפניכם, על האדם האוסף את כוכבי הים, הביא הרב זקס מחיבורו של האנתרופולוג האמריקני לורן אייזלי, ובחיבורו "לרפא עולם שבור" הוא הופך אותו למשל כללי לסוגיית האחריות האנושית. כבר שם הספר מלמד על נושאו, ונוקט בלשון של דימויים – 'העולם השבור' זקוק ל'תיקון', והביטוי 'לרפא' מעניק לעולם ממד של חיים, כאילו העולם כולו הוא בגדר בעל-חיים חולה, שבידינו לרפאו ולהשיבו לקו הבריאות. 

סיפור האדם העומד על החוף אל מול כוכבי הים הוא כמובן משל לכל אחד מאיתנו. אין-ספור "כוכבי ים" והזדמנויות רבות אחרות נקרות בפנינו מדי יום ומדי שעה – בשגרת חיינו, בתנועתנו בדרכים, במאכלינו, בהרגלי הצריכה שלנו, ולמעשה, כמעט בכל מעשינו. 

הרב זקס הוא מהוגי הדעות היהודים הבולטים בעולם בראשית המאה ה-21, ומי שהגותו נודעה וחלחלה הרבה מעבר לגבולות העולם היהודי. (קראו עליו ביתר הרחבה בעמוד היחידה מימין: אישים.) בספרו "לרפא עולם שבור" הוא ביקש להביא את בשורת המחשבה היהודית, מאז המקרא ועד ימינו, לאתגרים העכשוויים ביותר שהעולם מתמודד איתם, ובראשם : שאלת האחריות של היחיד במציאות גלובלית. 

בעקבות הבחנה של הפילוסוף הנס יונס בספרו 'צו האחריות', הרב זקס מבחין בין שני סוגי אחריות:  האחריות הקלסית והאחריות החדשה. לפי הבחנה זו, "בדורות הקודמים הייתה לבני אדם תחושה ברורה למדי של קשר בין מעשה לתוצאה, בין מה שהם עשו למה שקרה". למשל, אם אדם הבעיר מדורה ולא הקפיד על כיבויה,  השרפה הייתה עלולה לכלות את שדותיו ורכושו. אבל המציאות החדשה היא שפעולה שנעשית במקום ובזמן מסוים (כגון המדורה המדוברת) משפיעה הרבה מעבר לה עצמה – תוצאותיה המתגלגלות עשויות להיות ניכרים הרחק משם וגם לטווחי זמן ארוכים יותר. כל פעולה, ולו הקטנה ביותר, המכוונת לטבע, עשויה לקבל משמעות גלובלית,  בדומה לרעיון של אפקט הפרפר: משק כנפי הפרפר בקצה אחד של הגלובוס עשוי להשפיע על תופעות רבות בקצהו האחר. ובמיוחד כשמדובר בהצטברות של "כנפי פרפרים" רבים, שביחד הופכיםלהיות גורם משמעותי.

מבחינה משפטית, לכאורה, אין כמעט דרך לייחס במקרה כזה אחריות לאדם מסוים. תמיד יוכל לטעון חזרה: מי אמר שדווקא בי האשם? התוצאה הניכרת לעין של מעשהו היא מזערית, והוא אינו מודע, וכמובן אינו מתכוון, למכלול ההשלכות מרחיקות הלכת שהוא תרם להן, גם אם בבלי-דעת. אולם בימינו לפעולות יחידאיות כאלו - כשהן נעשות על ידי מיליונים רבים מדי יום ביומו (ובמקום מדורה נעלה בדעתנו עשן סיגריות או עשן מהמכונית, וכמובן עשן ממפעלי תעשיה וכדומה) – יש אפקט  מצטבר שהופך להיות משמעותי, והוא אף חוזר ומשפיע על כולנו במישרין ובעקיפין. האם יש היבט אחר של 'אחריות' שיכול לשמש אותנו למציאות גלובלית זו?  

השאלות והסוגיות הרבות שמעלה הקטע מעסיקות את האנושות היום יותר מאי פעם. לפי הרב זקס,  הדרך היחידה להתמודד איתן היא להפקיע אותן מסמכותם הבלעדית של ממשלות ומוסדות בין-לאומיים, ולצד הטיפול הגלובלי הנדרש, להגיע אל כל אחת ואחד מאיתנו, במה שהוא מכנה (ומסביר בהרחבה בספרו): "אתיקה של אחריות" - מוסר שבו אדם מבין את גודל אחריותו לעולם כולו וגם לדורות הבאים.