קריטריון זה מתייחס ל:
הכיסא בתולדות האומנות
בעת התבוננות בכל יצירה נוכל לנהוג (ככל האפשר) במהלך בין חמישה שלבים.
הן תיאור חזותי של פרטי היצירה, והן התייחסות לחומרי היצירה, אופן העמדתה וכד'.
מה היצירה מעוררת בי באופן ראשוני? (רגשות, שאלות, מחשבות וכו')
לאילו תכנים אחרים היצירה מתקשרת (במפורש או במרומז)? (נציע קשרים לטקסטים, לרעיונות, לדימויים חזותיים, ליצירות אחרות וכד')
שלב שבו נרחיב על ידי קריאה ולימוד משותף בידע נוסף אודות היוצר, ייחודו, סגנון עבודתו, תהליך היצירה, מתי והיכן נוצרה, מה ההקשר ההיסטורי והביוגרפי שלה, וכל מידע נוסף אודותיה וכו'.
5. בעקבות שלבי הניתוח הקודמים: מהי משמעות היצירה?
(מבחינת היוצר, וגם מבחינתי ועבורי/עבורנו) כיצד היצירה במלואה מאירה נושאים רלבנטיים בחיינו?
כמו חפצים רבים אחרים בחיי היומיום, גם לכיסא נודע מקום של כבוד ביצירות אומנות רבות. ניגע באחדות מהן, בישראל ובעולם, ונבחן את הפרשנות החדשה שהעניק האומן לכיסא באמצעות יצירתו.
בדף היחידה מובאות היצירות במדור אומנות.
1. אומנות ישראלית: "התיישבות" – מיכאל סגן-כהן
בעת שהותו של האומן הישראלי, מיכאל סגן-כהן, בניו-יורק, התחזקה התעניינותו בתנ"ך ובקבלה, והוא החל לעסוק במשמעותן העמוקה של מילים עבריות. (ראו בדף היחידה: אישים.)
בעבודת האמנות שלפנינו, הנקראת "התיישבות" (1992), סגן כהן מנסה לבדוק את היחס שבין המילה העברית ובין דימוייה החזותיים, והוא מוקסם מהמילה היוצרת דימוי.
ביצירה אנו רואים כיסא עץ פשוט שעל מושבו מצוירת בקווים גסים מפת ארץ ישראל, ועל משענתו מצוירים שמים כחולים וענן.
הסיטואציה היא של אדם 'המתיישב על הכיסא', אך לטענתו של סגן-כהן יש הבדל בין 'להתיישב' ובין 'לשבת', כלומר בין התיישבות לישיבה. כשאדם מתיישב על הכיסא של סגן-כהן, בא לידי ביטוי סמלי גם רעיון ההתיישבות בארץ, על מכלול האסוציאציות והמורכבויות שזה מעורר.
"זהו אינו ציור של כיסא-מפה, אלא של התיישבות" (כדברי חברו של סגן-כהן, המשורר יורם ורטה). "ועוד משהו: כאשר השמים הם בגב, אז אתה נשען עליהם".